ניהול אגן ניקוז

שם הקבוצהמודל ניהול אגני משולב לקדום חקלאות בת-קיימא משמרת קרקע, מים, סביבה ונוף.

חברי הקבוצה: פרופ' עירית עמית-כהן, ד"ר רועי אגוזי, ד"ר צעירה מרואני, ד"ר נפתלי גולדשלגר, מר אלון פרץ.

 

קבוצת המחקר כוללת את פרופ' עירית עמית כהן, ד"ר רועי אגוזי, ד"ר צעירה מרואני והסטודנט לתואר שני אלון פרץ. ד"ר נפתלי גולדשלגר, שאינו עובד המחלקה בבר אילן, אבל סיים בה את לימודי הדוקטוראט מצטרף למחקר גם כן. קבוצה זו משקפת שיתוף פעולה בין חוקרים המייצגים שלושה תחומי דעת הנלמדים ונחקרים במחלקה לגאוגרפיה וסביבה בבר אילן: ניתוח אגני ניקוז וזיהום קרקע ומים; תכנון ושימור נוף; שימוש במערכות מידע – GIS וחישה מרחוק.

 

השטחים החקלאיים המעובדים (מטעים וכרמים, גדולי שדה וירקות) משתרעים על פני שטח של כ- 3.3 מיליון דונם ומהווים כ- 14% משטח המדינה. רוב השטחים החקלאיים (70%) מרוכזים מקו הצחיחות וצפונה (>250 מ"מ ממוצע עובי גשם רב-שנתי) ומהווים רכיב משמעותי מהשטח הפתוח המשתרע צפונית לבאר-שבע. על כן הנוף החקלאי משמעותי בניהול ושמירת השטחים הפתוחים של מדינת ישראל, וחשיבותו לקיום מסדרונות אקולוגיים ברורה. יחד עם זאת השטחים המעובדים מהווים חלק משמעותי מהשטחים התורמים נגר עילי וסחף באגני ההיקוות. בגלל תשומות של חומרי הדברה ודישון הזולגים אל מחוץ לשטחים המעובדים ומגיעים לשטחים פתוחים אחרים הנמצאים בצמידות להם (למשל, שטחי בתה ויער) ולערוצי הנחלים  נחשבים שטחים מעובדים אלה כמקור זיהום מרחבי.

 

הנזק לסביבה ממקורות זיהום אלה עשוי לכלול: פגיעה במערכת ההידרולוגית, סחיפה מוגברת של קרקע חקלאית, ופגיעה בתפקודן של מערכות אקולוגיות, לרבות הכחדת בתי גידול ואובדן מינים ייחודיים, כתוצאה מזליגת מזהמים. להבדיל ממקור זיהום נקודתי שניתן לטפל בו באופן ממוקד, הזיהום החקלאי הוא מרחבי והיקפו משתנה לאורך עונות הגידול וסוגי הגידולים. משום כך  פתרון בעיה מורכבת זו מחייב יישום גישה של ניהול אגני משולב (Integrative watershed management) לצורך ניהול  השטח הפתוח המעובד ומניעת זליגת מזהמים מהשדה לסביבתו.

 

ואכן מטרת המחקר לפתח מודל לניהול משולב של אגן ההיקוות לקידום חקלאות משמרת ובת קיימא (Conservation Agriculture).

 

השיטה המחקרית לקביעת המודל המוצע  מתבססת על כלי מחקר איכותניים, על ניתוח מדידות עוצמת גשם ותצפיות שדה לתיעוד תרומת השדות החקלאיים לזיהום הנחלים ושימוש במערכות מידע גאוגרפיות (GIS) להגדרה וביטוי של הנוף באמצעות מיפוי נתוני סקר השדה, השטחים האיכותיים, פריסת השדות החקלאיים וערכים אקולוגים באזור המחקר.