שימור

פרופ' עירית עמית-כהן

המורשת במהותה היא תופעה של מרחב (Spatial) שכן היא קשורה במקום כלשהו. לא כל שכן כשמדובר בנכסי מורשה תרבותית (נכסי נוף או תרבות חומרית) שתופסים נפח במרחב, משפיעים על עיצובו, ומושפעים מהתמורות המתרחשות בו. ואכן, תחום זה בוחן שרידים נושאי ערכים תרבותיים, היסטוריים ועיצוביים ואת הדרכים לשילובם בתוך תרבות עכשווית, בעלת צרכים מיידיים ועתידיים. משום כך הוא מפגיש בין מספר נושאים: ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, התכנון והפיתוח. המחקר בתחום זה מציג שתי גישות, האחת - תהליך התפתחותי דינמי של מרקם בנוי, והשני – הצגה תיאורטית-תיאורית החוקרת משארים (relics) בנוף הבנוי, בעלי ערכים היסטוריים ועיצוביים. בגלל חשיבותם והמסרים הנובעים מהם הם מוכרזים לשימור, אבל הם מצויים בתוך מרקם בנוי ובסביבה דינמית המשתנה כל הזמן ומתאימה את עצמה לצרכים עכשוויים של אוכלוסיה, לשינויים טכנולוגים ולתפיסות שונות. דואליות זו מחייבת חשיבה תכנונית חדשה, בה מתקיים פיתוח מבוקר (Sustainable Development). פיתוח זה מדגיש את חשיבותם של נכסי מורשה גם עבור הדורות הבאים ואת הדרכים לשמרם, לשלבם בתכנון ולפתחם.

השינויים שחלו במעמדה של המורשת הבנוייה הם תוצאה של מספר תהליכים גיאוגרפיים, חברתיים וכלכליים: תהליכי "התברגנות" (Gentrification-ג'נטרפיקציה) במרחב העירוני, בעיקר במרכזים ההיסטוריים, התפתחויות בענף התיירות, היוצרות חפיפה בין שימושי קרקע המיועדים לענפי שירותים לבין אטרקציות תיירותיות, דרישה גוברת למרחבי תרבות ולצריכת מוצרי תרבות, יחס שונה להולך הרגל במרחב הבנוי והשפעתו על תכנון מרחב זה.

ההתעניינות ההולכת וגוברת בנכסים שמורים מכוונת למחקרים, תיאורטיים ויישומיים, העוסקים בנכשי מורשה תרבותית. קיימים מחקרים שעניינם יחס אוכלוסיה לשימור שרידים בנוף הבנוי והשפעתו על פיתוח האתר ועל הפעילות בתוכו, מחקרים המתעדים אתרים ובוחנים קריטריונים לשימורם, מחקרים הבודקים היבטים משפטיים של התופעה, מחקרים המדגישים היבטים כלכליים ומתייחסים לנכסי המורשה התרבותית כמנוף לפיתוח. מחקרים אחרונים אלה משתלבים בתיירות מורשת ובתמורות המתרחשות במרקם בנוי במגזר העירוני והכפרי. וקיימים גם מחקרים שעניינם חברתי-תרבותי. אלה בוחנים את מעמדים של נכסי תרבות הן ברמת האירוע האינטימי והסיפור הנקשר בהם (הזיכרון האינטימי-ההיסטורי) והן ברמת המיתוסים שדבקו בנכסים (הזיכרון הקולקטיבי) .